תקופת הקורונה הציבה בפנינו דילמה חדשה:
מצד אחד יש את אלה הטוענים שקשישים צריכים לשמור על עצמם יותר, ושמומלץ שיצאו כמה שפחות מהבית, יימנעו ככל האפשר ממפגש קרוב עם אנשים וישמרו על ריחוק כדי לא להידבק בקורונה, מפאת היותם בקבוצת סיכון;
מנגד, יש את אלה שאומרים שהבדידות, הניתוק מהמשפחות והריחוק החברתי עלולים לגרום לקשישים נזק גדול מאוד בהיבט הנפשי, וזה עלול להיות עבורם מסוכן יותר מלחלות בקורונה.
אנחנו חושבים שיש דרך ביניים, שאף הוכיחה את עצמה יפה בתקופת הסגר של הגל הראשון.
מומלץ לבקר את הקשיש באופן תדיר, אבל בריחוק מסוים – מחוץ לחלון הבית, מחדר המדרגות, תוך שמירה על ריחוק סביר, הימנעות ממגע וכמובן שמירה על כל שאר ההנחיות. אפשר ורצוי, אם הקשיש יודע לתפעל טלפון סלולרי, לקיים אתו שיחות וידאו, לשלוח לו סרטונים של המשפחה, הנכדים, הנינים. זה יפיג מעט את תחושת המועקה, הבדידות והריחוק שלו וייתן לו כוחות להמשך.
מעבר לכך, יש לדאוג לכל מחסורו, לבצע קניות של מצרכים ותרופות עבורו ולהניח ליד דלת הכניסה לבית.
זכרו: הוריכם, סבא וסבתא זקוקים לכם ולעזרתכם עכשיו יותר מתמיד. דווקא עכשיו יש לבקרם בתדירות גבוהה יותר מאשר בימי שגרה. אלה אומנם ביקורים קצת שונים, אבל הם חשובים מאין כמותם. כרגע הסתפקו בחיבוק מרחוק.....את האמיתי השאירו לזמנים טובים יותר.
